לכל אחד מאתנו יש בפנים צד גברי וצד נשי, לכל צד תכונות הממתגות אותו, הורמונים שמנהלים אותו ודרך התנהגות אופיינית.
ביוגה הכוח הגברי מתואר על ידי השמש (סורייא) ומקבל את תכונותיו: בהירות, ישירות, אור, יום, חום, מהירות. איכות של אש: אנרגיה סולרית לפנים.
העוצמה הנשית מתוארת על ידי הלבנה (צ'אנדרא), ומקבלת את תכונותיה: אפלה, מסתורית, משתנה, עגולה, איכות של מים, אחראית על הנוזלים, הגאות והשפל והמחזוריות.
יממה שלמה מורכבת מיום ולילה, מאור ואפלה שני הכוחות הללו יחד יוצרים שלם
אך לפעמים שני הכוחות האלה בתוכנו נמצאים במאבק
הכוח הגברי שבנו השמש - אפשר לקרוא לו גם האגו, רעב, חזק ושרירי
מוביל את חיינו דרך עובדות הניתנות לצפייה, מחקרים והגיון בריא.
מהווה מעיין שריון המגן עלינו מפני טבענו הפראי, ומתווך אותנו החוצה לעולם.
כשהוא בשליטה אנחנו יעילות, מתקתקות, ממהרות, יצרניות, ענייניות.
העוצמה הנשית שלנו – הלבנה – אפשר לקרוא לה גם הנשמה, עגולה, לבנה, ענוגה, מסתתרת מהשמש המסנוורת
כשהיא בשליטה, אנחנו מחוברות לאינסטינקטים החייתיים שבנו, אנחנו קשובות למהות הפנימית שלנו, אנחנו יודעות לפעול על פי אינטואיציה, אנחנו מרגישות דברים (לפעמים חסרי הגיון), אנחנו נמצאות בחוויה, בהוויה
האגו חזק אבל בודד, הוא נמשך אל הנשמה המסתורית, הוא כמהה אליה אבל פוחד ממנה, מהצדדים האפלים שבה. ממהר לרוץ החוצה להשיג את מטרותיו ומשאיר את הנשמה הנשית להדיח כלים במטבח.
העולם המודרני אוהב את הכוח הגברי, מתרשם מיעילות, מתוצאות, מהצלחות מדידות, ממספרים. ולכן כבר מילדות (תוצר ישיר של מערכת החינוך) אנחנו נותנות לו את המושכות
אבל
מהרגע שאנחנו נולדות יש בנו גם דחף פראי המתאווה שהנשמה היא זו שתנהל את חיינו.
ופה נוצר מאבק
מצד אחד רצון לחיות בעולם על פי כללי המשחק, ככה חונכנו, ככה מצפים מאתנו. אנחנו גם מאוד קשורות לאגו, הוא שריון הגנה בלתי חדיר ומגונן, ואנחנו נושאות אותו כל כך הרבה שנים שבלעדיו נרגיש ערומות, חשופות.
בכדי לתת לנשמה את המושכות על האישה להשיל מעליה את האגו, פרידה שיכולה להביא לה כאב רב ולעורר פחדים עמוקים בתוכה
פחד הפרדה מהאגו משאיר אותנו רחוקות מהנשמה
זמן רב
לפעמים זמן רב מדי
כשאנחנו מתרחקות מהנשמה שלנו, אנחנו מתייבשות מאבדות את החיוניות שלנו, את מקורות המים שלנו את ההזנה העצמית שלנו. (תדמיינו עולם בלי לילה רק שמש ששורפת)
רוב שנות חיינו, יחסי הכוחות הפנימיים אלה, יוצרים מאבק פנימי ארוך, מצד אחד כאב הפרדה מהאגו המעניק הגנה ומצד שני הסכנה בהתייבשות ומוות הנשמה.
המאבק הזה יכול להמשך שנים. אני מוצאת שנשים רבות לקראת גיל 40 (לפעמים אחרי ויש כאלה שבכלל לא) מתעייפות מהמאבק הזה ומבינות שהו מוכרחות לתת לנשמה מקום.
נשים רבות חוות משבר סביב הגיל הזה שיכול להתבטא בפרדות (ממקום העבודה, מבן הזוג, מהילדים שעוזבים את הבית)
המשבר כנקודת שבר הוא הרגע שבו האישה מרגישה שזהו אי אפשר יותר.
דרך היוגה היא דרך הטבע, דרך של איזון, בטבע יום ולילה, אבא ואמא, שני כוחות משלימים, אם אין דיכוי ואין אחד שחייב לשלוט כל הזמן, אם ניתן זמן לנשמה לקחת פיקוד בימים מסוימים או בשעות מסויימות נאפשר לעצמנו את ההזנה הברוכה נוכל לחזור וללבוש את שריון האגו כשנהייה מוכנות ויחד ונצא לכבוש את העולם.
הבית
הבית הוא הלך רוח או תחושה המאפשרים לנו לחוות רגשות שלא בהכרח מתקימים בעולם הגשמי
תהייה
חזון
שלווה
חופש מדאגה
חירות מתביעות
שקט
כלים כמו מוסיקה אומנות טבע נשימה מדיטציה מחזירים אותנו הביתה כל מה שמחייה אותנו מחזיר לנו את האיזון טוב לנו
זה הבית
כשמגיע הזמן הוא מגיע הדחף לחזור יהיה חזק מכדי שתוכלי להתנגד לו.
